רוזן קריספיל אחזקות בע"מ נ' כהן דוד

פסק דין

עניינה של התביעה, שיקים שנמסרו לתובעת על רקע השכרת חנות שבבעלותה לנתבע.

רקע

1.בבעלות התובעת חנות בבנין רסקו סיטי בבאר שבע (להלן: "החנות"). התובעת השכירה לנתבע את החנות לשנה, בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 5.1.06. הנתבע ניהל בחנות מסעדה. הנתבע הפקיד בידי התובעת כדרישת ההסכם, 12 שיקים מעותדים על חשבון דמי השכירות החודשיים. הנתבע התקשה בתשלומי השכירות ושיקים חזרו. אין מחלוקת כי שולמו החובות בשל החנות עד לתום חודש יוני 2006 (למעט חוב דמי ניהול). בידי התובעת נותרו שישה שיקים. הנתבעת הגישה לביצוע בהוצאה לפועל 4 שיקים שיועדו לחודשים יולי 2006 – אוקטובר 2006. התנגדות הנתבע לביצוע התקבלה ומכאן נוהל ההליך בסדר דין מהיר.

תמצית טענות התובעת

2.טוענת התובעת כי הבעיות עם הנתבע החלו כבר בחודש אפריל 2006 עת חזרו שיקים ואף נשלחה לנתבע התרעה בכתב. לאחר מגעים שהיו בין הצדדים, נחתמה הסכמה בכתב ולפיה יפנה הנתבע את החנות עד סוף יוני 2006 ובכך יהיה פטור מהמשך חובותיו כלפי התובעת. בפועל, הנתבע הותיר בידיו את מפתחות החנות ולא פינה את הציוד שהיה בבעלותו. רק בחודש ספטמבר פונתה החנות והנתבע מכר את הציוד שלו שהיה בחנות לשוכר החדש. בשל חוב השכירות וחובות אחרים על החנות, הוגשו השיקים לביצוע. נטען כי בשל מצב החנות שהשאיר הנתבע, נאלצה התובעת להסתפק בדמי שכירות מופחתים בחודשים הראשונים לאחר כניסתו של דייר חדש לחנות.

תמצית טענות הנתבע

3.טוען הנתבע כי לאחר ששכר את החנות לשנה, נקלע לקשיים כלכליים. לפיכך, פנה לתובעת והגיע להסכמה ולפיה השכירות תסתיים בחודש יוני 2006. בתמורה, התחייב הנתבע לשלם את כל חובותיו עד לתום יוני 2006. טוען הנתבע כי לתובעת היה עניין שהוא ישאיר את ציוד המסעדה בחנות על מנת שיהיה לתובעת קל להשכיר את החנות למפעיל חדש וכך גם לנתבע תהיה אפשרות ליהנות ולמכור את הציוד של המסעדה שהיה בבעלותו. אשר לדמי הניהול שנותר עד יוני 2006, מקווה הנתבע שיוכל לשלמם בזמן הקרוב אולם בכול מקרה טוען הוא שהשיקים שבידי התובעת אינם משמשים כבטוחה לחובות מלבד דמי השכירות. לפיכך ביקש הנתבע כי התביעה תדחה.

העדויות

4.מטעם התובעת העיד אחד מהשותפים שהינו גם מנהל, מר מנחם רוזן. מטעם התובעת הוגשו ההסכם מיום 5.1.06, מכתבי התרעה לנתבע, ההסכם הנוסף מחודש יוני 2006, טיוטת הצהרה על מכירת ציוד בין הנתבע לשוכר החדש וכן עותק ההסכם עם השוכר שהחליף את הנתבע בחנות. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו. הנתבע הסתמך על ההסכם הנוסף מיוני וצירף אישורים על תשלום חובות החנות עד סוף יוני 2006.

דיון

מסקנתי הינה שיש להעדיף את גרסת הנתבע ולדחות את התובענה.

5.ההסכם בין הצדדים להשכרת החנות לשנה הינו מיום 5.1.06. בתחילת יוני 2006, הצדדים הגיעו להסכמה אחרת, הסכמה בכתב ולפיה יוכל הנתבע להיפטר מכל התחייבויותיו לפי ההסכם המקורי תמורת פינוי החנות עד סוף יוני 2006 וכן תשלום כל חובותיו. התובעת הסכימה שכל הציוד בחנות שייך לנתבע אולם נקבע כי הנתבע יוכל לקחת את הציוד מתי שיצא. מכאן, שתקופת השכירות הסתיימה בתום חודש יוני 2006 בכפוף כמובן להתחייבות הנתבע לפינוי החנות. ההסכם אינו מתייחס לשאלה המפורשת האם אי פינוי הציוד יחשב כהעדר פינוי.

6.מר רוזן אישר כי הנתבע סייע להראות את החנות לשוכר הפוטנציאלי שיכנס במקומו. היחסים בין הצדדים היו סבירים. טענת התובעת הינה שבשל כך שהנתבע לא פינה את הריהוט והציוד של החנות, ציוד של מסעדה, משמע כי הנתבע לא פינה את החנות. איני מקבל טענה זו. לצדדים היה אינטרס משותף שהציוד של המסעדה שהפעיל הנתבע בחנות יישאר במקום. לתובעת היה אינטרס לטובת ההקלה על השכרת החנות לשוכר הבא. לנתבע היה אינטרס לצמצם את נזקיו בכך שיוכל למכור את הציוד בחנות לשוכר הבא. לנתבע לא היה כל אינטרס כלכלי להמשיך ולשכור את החנות רק בכדי להותיר בידיו את האפשרות למכור את הציוד לשוכר הבא בחנות. שווי הציוד שנמכר נופל בהרבה משווי דמי השכירות וההוצאות החודשיות.

המנסח של ההסכם הנוסף מיוני 2006 היה אחד השותפים של התובעת. סבור אני כי את הפסקה האחרונה במסמך זה, יש לפרש כנגד התובעת. פסקה זו כוללת את המילים: "...ידוע לנו שכל הציוד הנמצא במסעדה שייך לדוד והוא יוכל לקחת אותו מתי שיצא". טוענת התובעת כי כל עוד הנתבע לא לקח הציוד ואף מדי פעם הגיע לנכס הדבר נחשב כאילו לא פינה את המקום. כפי שאפרט להלן, מצאתי כי נציגי התובעת ידעו היטב שהם בעצם "ממלכדים" את הנתבע שכן לטעמי, הבינו היטב כי הוא מתכוון להשאיר בינתיים את הציוד והדבר היה נוח להם. על התובעת היה להתריע במפורש בפני הנתבע כי ככול שיכנס לנכס מפעם לפעם, ידרשו ממנו את השכירות.

טוען מר רוזן כי אינו יודע אם לאחר תום חודש יוני 2006, הנתבע סגר את המסעדה שבחנות. לטענתו הוא לא בדק את מצב הדברים במסעדה. טענתו זו של מר רוזן אינה סבירה בלשון המעטה. מדובר בשותף מנהל לחברה המשכירה נכסים רבים ואיני מקבל טענתו זו ושוכנעתי כי מר רוזן ידע היטב את מצב הדברים לאשורו.

7.טוען הנתבע כי היו לו מספר מפתחות של החנות וכי למעט מפתח אחד החזיר הוא את המפתחות לתובעת. מכאן טוענת התובעת כי החזקה בחנות לא הוחזרה. איני מקבל טענה זו. כאשר החנות הושכרה לשוכר החדש בספטמבר 2009 לא נדרש הנתבע לכל פעולה נוספת של פינוי פורמאלי מהחנות. אין ללמוד מהעובדה שנותר מפתח של החנות בידי הנתבע בכדי לקבוע כי הנתבע לא עמד בהסכם המאוחר מחודש יוני 2006.

מסקנתי מתחזקת גם ממכתבי ההתרעה ששלחה התובעת לנתבע. התובעת הראתה כי פעלה ושלחה מכתבי התרעה לנתבע כאשר מצאה לנכון. והנה, בחודשים יולי וכן אוגוסט לא נשלח כל מכתב לנתבע על כי מפר הוא את ההסכם וכי אם לא יפנה את הציוד בחנות יגרמו לתובעת נזקים. אין מחלוקת כי הנתבע סייע בידי התובעת להראות את החנות לשוכרים פוטנציאליים. הנתבעת כרתה הסכם עם שוכר חדש ביום 6.9.09 וחרף זאת מצאה לנכון ימים ספורים קודם לכן, ביום 1.9.06 (לשיטתה), לשלוח לתובע דרישת פינוי כאשר ברי כי באותם ימים כבר הייתה במו"מ עם השוכר החדש. למותר להוסיף כי המכתב לא העלה ולא הוריד והשוכר החדש חתם על ההסכם וקיבל החזקה ללא כל צורך במימוש ההתרעה על פינוי התובע. גרסתו של הנתבע למועד הפינוי ברורה, סוף יוני 2006. גרסת התובעת אינה חד משמעית, אם ביום 1.9.09 עדיין החזקה לא הוחזרה וביום 6.9.09 חתמה התובעת על הסכם בו צוין כי הנכס פנוי וריק מכל דייר, אימתי לשיטתה חזרה החזקה בחנות לרשותה? האם יכולה היא לנקוב במועד מסוים?

8.טוענת התובעת כי השיקים שנתן הנתבע על חשבון השכירות יכולים היו לשמש בהתאם להסכם גם כבטוחה לחובות אחרים. עיון בהסכם העלה כי הוא אינו תומך בטענת התובעת. טען מר רוזן כי הנתבע בעל פה הסכים שהשיקים יוכלו לשמש גם כבטוחה לחובות אחרים. עסקינן בטענה בעל פה מול מסמך בכתב, וברי כי התובעת שניסחה את ההסכם יכולה הייתה להתנות את הדברים במפורש ומכאן שהתובעת לא תוכל להיוושע בתיק זה בו העילה הינה שטרית, לצורך גביית חובות אחרים שאינם דמי שכירות.

סיכום